ביה"ד הותיר את החלטת בימ"ש קמא על שחרור המשיבים בתנאים מגבילים

נגד שני המשיבים הוגשו כתבי אישום דומים, אשר מייחסים להם עבירות של זיוף מסמך רשמי, שימוש בדבר מזויף וכן ניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת שטח. התביעה הצבאית עתרה למעצרם עד תום ההליכים, ובימ"ש קמא דחה את עתירות התביעה, והורה בהחלטות נפרדות, על שחרור שני המשיבים בתנאים מגבילים. בימ"ש קמא ציין בדבריו כי אמנם בדרך כלל כאשר נלוות עבירות נוספות לעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, קמה עילת מעצר, אולם עדיין ראוי לבחון בכל מקרה שמא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. לעניין זה ציין השופט הנכבד קמא ביחס לכל אחד מהמשיבים, כי מדובר בבחורים צעירים, האחד בן 20 והאחר בן 21, שניהם ללא עבר פלילי או בטחוני, ובשני המקרים מדובר במעשים שנעשו ברצף זמנים אחד, בדרך שנראית כמעידה חד פעמית ולא ככישלון מתמשך. השופט ציין עוד כי איש מהמשיבים לא נהג בעצמו ברכב, לא הוביל אחרים ולא נכנס לשטח ישראל קודם לכן בלא היתר. אשר לחשש להימלטות מן הדין, ציין השופט כי ניתן לתת לו מענה בתנאים מגבילים מכבידים, ולכן החליט בסופו של דבר לשחר את שני המשיבים בתנאים מגבילים, כולל הפקדת מזומן בסך 10000 ש"ח. על כך עוררת התביעה וטוענת כי הלכה פסוקה היא שיש בנסיבות שלפנינו כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על הראיות, וגם הסנגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לאשמתם של המשיבים. המחלוקת היא על עילות המעצר, כאשר לטענת התביעה, החלטותיו של בימ"ש קמא עומדות בסתירה להלכות קודמות של בימ"ש זה, ואילו לדברי הסנגור אין להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא. עיון בהחלטה עצמה מלמד כי  לא נעלמה הלכה מבימ"ש קמא, והשופט קמא ציין במפורש כי יש צדק בדברי התובע אודות קיומה של עילת מעצר כאשר מדובר בעבירות של הפרת הוראה לסגירת שטח שנלוות לה עבירות נוספות. עם זאת, צדק השופט קמא כאשר הוסיף וציין כי גם כאשר קיימת עילת מעצר, אין מדובר במעצר אוטומטי, ויש לבחון האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. כך גם מצוותו של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966, אשר קובע, בין היתר, בסעיף 21(ב)(1), כי על בית המשפט להשתכנע כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה", בטרם יחליט על מעצרו של אדם שיש עילה למעצרו.

כך למעשה נהג השופט קמא, ולא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו. המשקל המצטבר של שיקולי הקולא שפירט השופט כמפורט לעיל, יש בו כדי לצמצם את עילת המסוכנות, והתנאים המגבילים שקבע לשחרורם של המשיבים, יש בהם כדי לתת מענה סביר לחשש להימלטות מן הדין. לא למותר לציין לעניין זה כי התביעה הגישה לעיוני את תיקיהם של שני נאשמים נוספים שהואשמו בעבירות דומות ונדונו בפני אותו שופט, ואשר בהם הוחלט על מעצר עד תום הליכים, אולם באותם מקרים הודו הנאשמים כי פעמים אחדות בעבר נכנסו בלא היתר לישראל. עבר בעבירות דומות יש בו כדי ללמד על מסוכנות, והאבחנה שעשה השופט קמא בין המשיבים שבפנינו שזה להם חטאם הראשון, ובין אלה שחטאו בעבר במעשים דומים, סבירה והגיונית לעניין עילת המסוכנות.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בימ"ש קמא על שחרור המשיבים בתנאים מגבילים. לפיכך ערר התביעה נדחה, והחלטת בימ"ש קמא נותרת על כנה. 

ניתנה בלשכה היום, 29 באוקטובר 2007, י"ז במרחשוון התשס"ח. המזכירות תעביר עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: